עבודה במפעל עם מכונות רועשות לאורך שנים עלולה לגרום בסופו של דבר לפגיעה בשמיעה. פגיעה זו יכולה להתבטא בשני אופנים. האחד, הינו ירידה בשמיעה. האחר, הינו הופעת רעש תמידי/ צפצופים באוזניים (טנטון). הפעם נעסוק בטנטון.
לא פעם, אנשים סובלים טנטון גם ללא קשר לעבודה. כמו כן, המדובר בתלונה שקשה לאמת או להפריך. לכן, החוק מציב מספר רב של תנאים על מנת שהופעת הטנטון תיחשב לכזו שניתן לטעון לגביה שנגרמה עקב העבודה. כדי שטנטון יוכר כפגיעה בעבודה, הוא צריך למלא שורה ארוכה של תנאים, שהעיקריים בהם הינם:
(1) הנפגע נחשף בעבודתו לרעש מתמשך (8 שעות ביום) בעוצמה הקבועה בחוק
(2) כושר השמיעה פחת בכל אחת מהאזניים, לפחות בשיעור הקבוע בחוק;
(3) הוגשה למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:
(א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית
(ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית החלה הירידה בשמיעה.
(4) הטינטון תועד לראשונה במסמך רפואי, לפני שהנפגע חדל לעבוד במקום הרועש;
(5) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו סמכים רפואיים.
משך התקופה בה נחשף הנפגע לרעש הינו במושגים של שנים. כמה שיותר שנים, כך הסיכוי להכרה גדל.
לא פעם אין בידי הנפגע נתונים על עוצמת הרעש המדוייקת לה נחשף. אולם בפסיקה נקבע כי כאשר מכלול הנסיבות מצביע על אפשרות סבירה שהנפגע נחשף לרעש מזיק, הנטיה תהיה לגמישות בקריטריון זה.
לעניין תלונות חוזרות ונשנות נקבע בפסיקה כי די בשתי תלונות נפרדות לצורך עמידה בדרישה זו.
במידה ומתקיימות בנפגע כל הדרישות, יוכר הטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה.