אבי (שם בדוי) התנגש עם רכבו בעץ. מכיוון שהנזק לא היה מאד גדול וניתן היה להמשיך להשתמש ברכב, אבי דחה ודחה את התיקון ואת הטיפול בתביעה מול הביטוח המקיף. כעבור 4 שנים, אבי החליט לתקן את הרכב ולהפעיל לשם כך את הביטוח המקיף. להפתעתו, כאשר פנה אל חברת הביטוח כדי לקבל את כספי התיקון, הודיעה לו החברה כי תביעתו התיישנה, וכי היא אינה מחוייבת עוד לפצות אותו על נזקי התאונה. אבי היה מופתע מאד, מאחר ושמע מחברים כי תקופת ההתיישנות היא 7 שנים.
זוהי דוגמה למשמעות המעשית של המונח התיישנות. כאשר לא הגשנו בזמן את התביעה שלנו, ותקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חלפה, גם אם תביעתנו צודקת מכל ההיבטים, הנתבע יכול להתגונן בטענת התיישנות ולסרב לשלם לנו.
בתחום הביטוח והנזיקין קיימות תקופות התיישנות שונות למקרים שונים.
למשל, במקרהו של אבי, בדוגמה עמה פתחנו, תקופת התיישנות מכח חוזה ביטוח הינה 3 שנים. מאחר ואבי פנה אל הביטוח המקיף שלו כעבור 4 שנים מהתאונה, צדקה חברת הביטוח כשטענה להתיישנות. מצד שני, כאשר רכב אחר פוגע ברכבנו, ואנו תובעים את ביטוח הצד השלישי שלו, תקופת ההתיישנות לכך היא 7 שנים.
בתביעות נזקי גוף נגד מעביד או נגד מזיק אחר שגרם לנו לתאונה, תקופת ההתיישנות היא 7 שנים.
מאידך, בתביעות מכח פוליסות שערכנו מול חברות הביטוח כגון ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח סיעוד וכו' תקופת ההתיישנות היא 3 שנים.
לסיכום, כאשר תקופת ההתיישנות חלפה, זהו מחסום אמיתי שעלול לשלול מאיתנו את זכות התביעה. לכן, מומלץ לא להמתין יותר מדי, ולהיוועץ עם עורך דין מבעוד מועד.