צרידות כמחלת מקצוע

אנו מצויים ערב תחילתה של שנת לימודים חדשה. נהוג לדבר על השחיקה המנטלית הקשה שחווים המורים והגננות בעבודתם. מעבר לשחיקה המנטלית, קיימת גם מחלת מקצוע האופיינית במידה רבה לעובדי מערכת החינוך, והיא הצרידות. עבודה כגננת או כמורה דורשת שעות ממושכות של דיבור מאומץ בקול רם, כך שכל הכיתה תשמע. לא פעם נאלצים המורים גם להרים את קולם, בעיקר לנוכח בעיות התנהגות ומשמעת. כך, יום-יום, שנה-שנה, משך עשרות שנים. המאמץ המוגבר גורם לא פעם להופעתן של יבלות על מיתרי הקול, לקושי בתנועת שרירי מיתרי הקול ולדלקות אשר גורמות לצרידות כרונית, לעיתים בדרגה קשה עד כדי חוסר יכולת מוחלט לדבר. פעמים רבות, הדברים מגיעים לכדי כך שהמורה נאלץ ליטול תקופת מחלה ממושכת, אולם זמן מה לאחר חזרתו לעבודה, תשוב הצרידות ותופיע.

המדובר במחלת מקצוע, שניתן לתבוע בגינה הכרה כפגיעה בעבודה. לאחר שהביטוח הלאומי מכיר בכך שהצרידות נגרמה עקב העבודה, יש לבקש להיבדק בידי ועדה רפואית של הביטוח הלאומי. כאשר הצרידות חמורה דיה, הועדה הרפואית עשויה לקבוע נכות לצמיתות, ובמידה ונקבעת נכות לצמיתות בשיעור של 9% ומעלה, זכאי המורה לתשלומים בגין נכותו.

כאשר מדובר במצב כרוני, אשר שב ומחמיר בכל חזרה לעבודה, ניתן להיבדק אצל רופא תעסוקה, אשר רשאי להמליץ על עבודה במישרה מופחתת על חשבון ניצול מכסת ימי מחלה צבורים.